מה הגודל של צביר הבתולה?

צביר הבתולה הוא צביר הגלקסיות הגדול הקרוב ביותר, ובו כ-2,000 גלקסיות. הוא נמצא במרחק של כ-54 מיליון שנות אור מכדור הארץ. גופו הראשי רחב כ-11 עד 14 מיליון שנות אור, תלוי היכן מותחים את הקצה. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה אחת, כ-9.46 טריליון קילומטרים.

גודל

לצביר גלקסיות אין קצה חד, ולכן גודלו תלוי באיזה חלק מודדים. מרכזו של צביר הבתולה ממוקם בדרך כלל בגלקסיה הענקית M87.

מחקר משנת 2020 מצא שבתוך כ-1.7 מגה-פארסקים מהמרכז כוח הכבידה של הצביר מחזיק גלקסיות במסלול. מגה-פארסק הוא מיליון פארסקים, כ-3.26 מיליון שנות אור. האזור הזה, בתוך מה שאסטרונומים מכנים רדיוס הוויריאל, רחב כ-11 מיליון שנות אור.

מחקר משנת 2001 מדד את מסת הצביר לפי הגלקסיות שבתוך 8 מעלות מ-M87 בשמיים. במרחקו של הצביר, 8 מעלות מגיעות לכ-2.2 מגה-פארסקים מהמרכז, ולכן רוחב הצביר כ-14 מיליון שנות אור. הצביר גם עמוק. מדידות של טלסקופ החלל האבל בגלקסיות אליפטיות ובגלקסיות דומות להן מצאו שהן מפוזרות לאורך 2.4 מגה-פארסקים, כ-8 מיליון שנות אור, מהקצה הקרוב לקצה הרחוק.

רחוק יותר, גלקסיות עדיין נופלות לעבר הצביר. משיכתו גוברת על התפשטות היקום עד מרחק של כ-7.0–7.3 מגה-פארסקים מהמרכז, כלומר 23–24 מיליון שנות אור.

השוואות גודל

כשרואים אותו מכדור הארץ, האזור שבתוך רדיוס הוויריאל רחב כ-12 מעלות בשמיים, בערך פי 23 מרוחבו של הירח המלא.
הגוף הראשי של הצביר רחב בערך פי 110–140 משביל החלב, שרוחבו כ-100,000 שנות אור.
הוא רחב פי 4 עד 6 מהמרחק משביל החלב לגלקסיית אנדרומדה, שהוא כ-2.5 מיליון שנות אור.
הצביר רחב בערך פי שניים מהקבוצה המקומית, קבוצת הגלקסיות הכוללת את שביל החלב, אך מסתו גדולה פי כ-330 ממסתה.
אילו הוקטן שביל החלב לגודל של כדור כדורסל, הגוף הראשי של הצביר היה ברוחב של 27–34 מטרים, והיה נמצא במרחק של כ-130 מטרים מהכדור.

הגלקסיות של הצביר

M87, גלקסיה אליפטית ענקית במרכז, היא החברה הדומיננטית בצביר. היא גם גלקסיית רדיו, כלומר גלקסיה שפולטת גלי רדיו חזקים, ובתפקיד הזה היא נקראת בתולה A. שארל מסייה מצא את M87 בשנת 1781. עשר שנים קודם לכן הוא מצא את M49, העצם הראשון שהתגלה בצביר הבתולה.

הצביר מורכב מכמה גושים. הגדול שבהם, סביב M87, נמצא במרחק של כ-16.7 מגה-פארסקים מכדור הארץ, וגוש קטן יותר סביב M49 נמצא במרחק של כ-16.4 מגה-פארסקים. מכיוון שהצביר תופס חלק גדול כל כך מהשמיים, הוא הושמט משני הקטלוגים המרכזיים של צבירי גלקסיות, שפורסמו ב-1958 וב-1961.

משיכתו של הצביר על הקבוצה המקומית

לפי מדידות של תנועות הגלקסיות שלו, מסת הגוף הראשי של הצביר היא פי כ-630 טריליון ממסת השמש. כוח הכבידה שלו גם מאט את הקבוצה המקומית בזמן שהיקום מתפשט. מחקר משנת 2020 מצא שהקבוצה המקומית נופלת לעבר צביר הבתולה במהירות של כ-135 קילומטרים לשנייה, בהשוואה למקום שאליו ההתפשטות לבדה הייתה נושאת אותה.