2,700 קילומטרים!
טריטון הוא הירח הגדול ביותר של נפטון, ורוחבו כ-2,707 קילומטרים. זהו הירח הגדול היחיד במערכת השמש המקיף את כוכב הלכת שלו בכיוון הפוך לכיוון הסיבוב של כוכב הלכת. מדענים סבורים שהוא החל את דרכו כעולם קפוא בחגורת קויפר, האזור של גופים קפואים קטנים מעבר לנפטון, ונלכד בכוח המשיכה של נפטון.
נאס"א מציינת שרדיוסו של טריטון, המרחק ממרכזו אל פני השטח, הוא 1,353.4 קילומטרים, ולפיכך רוחבו 2,707 קילומטרים. הרשימה שמנהלת המעבדה להנעה סילונית של נאס"א מציינת 1,352.6 קילומטרים, פלוס מינוס 2.4 קילומטרים. שני הערכים נבדלים בפחות מקילומטר אחד.
צפיפותו של טריטון, כמות המסה הדחוסה בכל סנטימטר מעוקב, כפולה בערך מזו של מים. היא גבוהה מזו של כמעט כל ירח אחר של כוכבי הלכת החיצוניים. כלומר, טריטון מכיל יותר סלע מהירחים הקפואים של שבתאי ושל אורנוס. קרום של חנקן קפוא מכסה מעטפת קרחית, ומשערים שהיא עוטפת ליבה של סלע ומתכת.
האסטרונום הבריטי ויליאם לאסל גילה את טריטון ב-10 באוקטובר 1846, 17 ימים אחרי גילוי נפטון עצמו. רוב הירחים הגדולים נעים סביב כוכבי הלכת שלהם באותו כיוון שבו כוכב הלכת מסתובב. טריטון נע בכיוון ההפוך, במה שהאסטרונומים מכנים מסלול רטרוגרדי.
טריטון מקיף את נפטון אחת ל-5.9 ימים, במרחק 354,760 קילומטרים ממרכז כוכב הלכת, קרוב מעט יותר מהמרחק שבין הירח לכדור הארץ. כמו הירח, הוא מפנה תמיד את אותו צד אל כוכב הלכת שלו. מסלולו מוטה בחדות, ולכן כל אחד מקטביו פונה בתורו אל השמש. מדענים סבורים שנפטון לכד את טריטון מחגורת קויפר לפני מיליוני שנים. טריטון דומה לפלוטו בתכונות רבות.
וויאג'ר 2 היא החללית היחידה שחלפה על פני נפטון וטריטון. במהלך המעבר שלה ב-1989 היא מדדה טמפרטורות פני שטח של מינוס 235 מעלות צלזיוס, ולכן טריטון הוא אחד העצמים הקרים ביותר במערכת השמש. רוב החנקן של טריטון קפוא ככפור, ופני השטח הקפואים שלו מחזירים 70% מאור השמש הפוגע בהם.
וויאג'ר 2 גילתה גם גייזרים פעילים, ולכן טריטון הוא אחד הירחים הבודדים הידועים כפעילים גאולוגית. התמונות שלה מראות מעט מכתשים, אך מישורים וולקניים חלקים, תילים וגומות עגולות שנוצרו מזרימות של לבה קרחית. אטמוספרה דקה, שרובה חנקן ובה מעט מתאן, עוטפת את הירח.