1,400,000 קילומטרים!
השמש היא הכוכב שבמרכז מערכת השמש. רוחבה כ-1.39 מיליון קילומטרים, פי 109 מרוחבו של כדור הארץ. הנתון הזה הוא רוחב הפוטוספירה, השכבה הזוהרת שנראית כפני השטח של השמש.
השמש היא כדור ענק של גז חם, בעיקר מימן והליום, ולכן אין לה משטח מוצק. כגבולה נחשבת הפוטוספירה, השכבה שפולטת את רוב האור הנראה של השמש. נאס"א מציינת שהרדיוס הממוצע של השמש, המרחק ממרכזה אל הפוטוספירה, הוא 695,700 קילומטרים. כפול מכך, 1,391,400 קילומטרים, הוא רוחבה.
מחקר מ-2008 בהובלת Margit Haberreiter הציב את הרדיוס על 695,658 קילומטרים, פלוס מינוס 140 קילומטרים. ב-2015 עיגל האיחוד האסטרונומי הבין-לאומי (IAU) את הנתון ל-695,700 קילומטרים ואימץ אותו כרדיוס השמש הנומינלי. כיום זו יחידה סטנדרטית שבה אסטרונומים מביעים את גודלם של כוכבים אחרים.
השמש גם קרובה מאוד לכדור מושלם. נאס"א מציינת שההשטחה שלה היא 0.00005, כלומר רוחבה דרך הקטבים שונה מרוחבה בקו המשווה בלא יותר מכ-70 קילומטרים.
ליבת השמש מגיעה לטמפרטורה של כ-15 מיליון מעלות צלזיוס. זה חם מספיק להיתוך גרעיני, שמאחד מימן להליום ומשחרר אנרגיה. האנרגיה הזאת היא מקור החום והאור של השמש. לאנרגיה לוקח כ-170,000 שנה להגיע מהליבה לחלק העליון של אזור ההסעה, השכבה שנמצאת ישירות מתחת לפוטוספירה.
אותה אנרגיה מסבירה גם את גודלה של השמש. כוח הכבידה מושך את גז השמש פנימה, והחום מההיתוך יוצר לחץ שדוחף החוצה ומונע מהכוכב להתמוטט. הפוטוספירה, שממנה האור בורח אל החלל, קרה בהרבה מהליבה, וטמפרטורתה כ-5,500 מעלות צלזיוס.
השמש נוצרה לפני כ-4.6 מיליארד שנים מענן מסתובב של גז ואבק שנקרא ערפילית השמש. רוב החומר בענן נפל למרכז ויצר את השמש, המחזיקה ב-99.8% ממסת מערכת השמש. חלק ניכר מהיתר יצר את כוכבי הלכת.
לפי התחזיות של מדענים, השמש עברה מעט פחות ממחצית חייה. כשתתחיל להיגמר לה האנרגיה, היא תתנפח לענק אדום ותהפוך לגדולה כל כך שתבלע את כוכב חמה ואת נוגה, ואולי גם את כדור הארץ. בעוד כ-5 מיליארד שנים היא תהפוך לננס לבן, כוכב עמום וצפוף כמו סיריוס B, שמסתו בערך כמסת השמש ארוזה בכדור קטן במעט מכדור הארץ.