380 פטהמטרים!
ערפילית המערה היא ענן חלש של גז זוהר שנוצרים בו כוכבים חדשים, במרחק של בערך 2,400 עד 3,000 שנות אור מכדור הארץ, בקבוצת הכוכבים קפאוס. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה אחת, כ-9.46 טריליון קילומטרים. לפי נאס"א, הערפילית משתרעת על פני כ-40 שנות אור, או 380 טריליון קילומטרים. שמה בא מפתח כהה שקשת בהירה של גז מקיפה אותו, ונראה כפתח של מערה.
ערפילית המערה היא ערפילית פליטה, ענן גז שפולט אור משלו. הקשת הבהירה בפתח המערה היא אזור H II, שבו המימן זוהר מפני שאור כוכבים הסיר אלקטרונים מהאטומים שלו. הערפילית חלשה ומפוזרת, ולכן קשה לתחום את קצותיה.
גודלה תלוי גם במרחקה, שאינו ודאי. נאס"א מציבה אותה במרחק של כ-3,000 שנות אור, ואילו מחקרים על אזור היווצרות הכוכבים שסביבה משתמשים בכ-2,400 עד 2,600 שנות אור. קטלוג משנת 1959 מציין שרוחב הערפילית בשמיים הוא 60 דקות קשת, או מעלה אחת, כאשר דקת קשת היא 1/60 של מעלה. במרחק של 2,400 שנות אור זה כ-42 שנות אור, ובמרחק של 3,000 שנות אור כ-52.
ערפילית המערה היא חלק מענן גדול יותר של גז ואבק קרירים, הנקרא קפאוס B. הקשת הבהירה מסמנת את קצה הענן הזה, במקום שבו הוא פונה אל קבוצה של כוכבים צעירים וחמים. אחד מהם, כוכב מסיבי בשם HD 217086, מאיר את הקשת מחוץ לענן.
סבורים שהקרינה של הכוכב הזה גם יוצרת כוכבים חדשים. היא שולחת אל תוך הענן גל לחץ הדוחס גז לכדי כוכבים, ובו בזמן היא מאדה את שכבותיו החיצוניות.
תצפיות במצפה הרנטגן צ'נדרה של נאס"א ובטלסקופ החלל ספיצר תומכות ברעיון הזה. הכוכבים בתוך קפאוס B הם בני כ-1 מיליון שנים, ו-70–80% מהם עדיין מוקפים בדיסקות של גז ואבק, שבהן עשויים להיווצר כוכבי לכת. רחוק יותר הכוכבים בני 2–3 מיליון שנים, ורחוק עוד יותר בני 3–5 מיליון שנים; בכוכבים המבוגרים האלה יש פחות דיסקות. זו התבנית שאסטרונומים מצפים לה אם גל של לידת כוכבים נע אל תוך הענן.
ערפילית המערה זוהרת בגודל כוכבי של כ-8, בסולם בהירות שבו מספר נמוך יותר פירושו בהירות רבה יותר. אורה מפוזר דק וניגודיותו נמוכה, ולכן היא אחד העצמים הקשים ביותר לאיתור בקטלוג קלדוול, שבו היא מספר 9. הרישום הראשון הידוע שלה הופיע ב-1959, כשהאסטרונום סטיוארט שארפלס זיהה אותה בתצלומי סקר שמיים ורשם אותה כמספר 155 בקטלוג השני שלו של אזורי H II, ונתן לה את השם Sh2-155.
ב-1995 צילם טלסקופ החלל האבל חלק קטן מהערפילית ליד פתח המערה. אסטרונומים חיפשו דיסקות שנוצרים בהן כוכבי לכת סביב הכוכבים הצעירים שבה, כמו הדיסקות שהאבל מצא בערפילית אוריון.