מה הגודל של ערפילית הרוזטה?

ערפילית הרוזטה היא ענן גדול ועגול של גז זוהר עם מרכז חלול, בקבוצת הכוכבים חד-קרן. היא נמצאת במרחק של כ-4,600 עד 4,900 שנות אור מכדור הארץ. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה אחת, כ-9.46 טריליון קילומטרים. הערפילית רחבה כ-130 עד 170 שנות אור, בהתאם לנקודה שבה מסמנים את הקצה החיצוני החלש שלה.

גודל

הרוזטה היא קליפה עבה של גז זוהר סביב חלל מרכזי חלול, והקצה החיצוני שלה דועך בהדרגה. קטלוג משנת 1959 של ענני מימן זוהרים מציין שרוחבה המרבי הוא 100 דקות קשת, כאשר דקת קשת היא אחד משישים של מעלה. מחקר משנת 2025 שמיפה את אור הערפילית מצא שהיא ממלאת שדה ברוחב של כ-2 מעלות.

כדי להפוך זווית בשמיים לרוחב נדרש לדעת את המרחק. מדידות עדכניות, ובהן מדידות של טלסקופ החלל גאיה, ממקמות את הערפילית במרחק של כ-4,600 עד 4,900 שנות אור. במרחק הזה, 100 דקות קשת הן כ-130 עד 140 שנות אור, והמחקר משנת 2025 נותן כ-160 עד 170 שנות אור.

הגודל המוצג למעלה, 1.2 אקסהמטרים, הוא 1.2 × 10¹⁸ מטרים, כאשר 10¹⁸ הוא 1 ואחריו 18 אפסים. זה כ-127 שנות אור, קרוב לקצה הקטן של טווח הערכים שנמדדו.

השוואות גודל

• בהתבוננות מכדור הארץ, הערפילית רחבה בערך פי שלושה עד ארבעה מהירח המלא.
• אומגה בקנטאור, צביר הכוכבים הכדורי המסיבי ביותר הידוע בשביל החלב נכון ל-2026, רחב בערך כמו הערפילית: גופו הראשי הבהיר רחב כ-150 עד 190 שנות אור.
• הערפילית רחבה בערך פי 30 עד 40 מהמרחק מהשמש לפרוקסימה קנטאורי, הכוכב הקרוב ביותר לשמש.
• אילו המסלול של נפטון סביב השמש הוקטן לרוחבו של סנט אמריקאי, 19 מילימטרים, הערפילית הייתה רחבה כ-2.6 עד 3.4 קילומטרים.

מה פינה את המרכז

במרכז הערפילית נמצא צביר כוכבים צעיר, NGC 2244, בן כ-2 מיליון שנים. הכוכבים הבהירים ביותר בו מסיביים וחמים מאוד. האור שלהם מנתק אלקטרונים מהאטומים בגז שסביבם, וכך הגז זוהר.

אותם כוכבים פולטים רוחות עזות. מדידות של הגז שבחלל החלול מראות שהוא זורם החוצה במהירות של עד 20 קילומטרים בשנייה (72,000 קילומטרים בשעה), סימן לכך שהרוחות מפנות את המרכז. מסת הגז הזוהר שנותר גדולה פי כ-23,000 ממסת השמש.

הערפילית המתרחבת נתקלת בענן גדול בהרבה של גז קר, ענן הרוזטה המולקולרי. בתוך הענן הזה נוצרו לאחרונה כמה צבירים של כוכבים חדשים.

הרבה שמות לערפילית אחת

לרוזטה יש כמה מספרי קטלוג. NGC 2237 התייחס תחילה לכתם הבהיר ביותר בצדה המערבי, ו-NGC 2246 לאזור בהיר בצדה המזרחי. צביר המרכז הוא NGC 2244, אך הוא נרשם גם כ-NGC 2239, שם שניתן תחילה לכוכב הבהיר ביותר שבו.

האסטרונום פלמסטיד הבחין בצביר בסוף המאה ה-17. ויליאם הרשל דיווח אחר כך על הצביר בלי להבחין בגז הזוהר שסביבו. בנו, ג'ון הרשל, מצא כמה כתמים בהירים של הערפילית.

מקורות

• SDSS-V Local Volume Mapper (LVM): Revealing the Structure of the Rosette Nebula. Villa-Durango et al., Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, 2025.
• Star Formation in the Rosette Complex. In Handbook of Star Forming Regions, Volume I. Astronomical Society of the Pacific, 2008.
• Catalogue of H II Regions. Sharpless, Astrophysical Journal Supplement Series, 1959.
• Omega Centauri. European Southern Observatory, 2008.
• NGC 2000.0, The Complete New General Catalogue and Index Catalogue of Nebulae and Star Clusters. Sky Publishing and Cambridge University Press, 1988.
• Structural Parameters of Galactic Globular Clusters. H. Baumgardt, University of Queensland.
• Measuring the Universe. International Astronomical Union.
• Proxima's orbit around Alpha Centauri. Kervella et al., Astronomy & Astrophysics, 2017.
• Moon Fact Sheet. NASA, 2024.
• Neptune Fact Sheet. NASA, 2024.
• Coin Specifications. United States Mint.