11 קילומטרים!
שביט האלי הוא שביט החוזר אל החלק הפנימי של מערכת השמש בערך כל 76 שנים. ליבתו המוצקה, הנקראת גרעין, היא גוש לא סדיר באורך כ-15 קילומטרים וברוחב כ-8 קילומטרים. מכיוון שהגרעין אינו עגול, נאס"א מציינת לו גם קוטר כולל אחד של כ-11 קילומטרים, והוא הגודל המוצג כאן.
בקרבת השמש הגרעין פולט גז ואבק, שמקיפים אותו בענן הנקרא קומה. הגדלים המצוינים כאן הם של הגרעין בלבד.
במרץ 1986 פגש צי של חלליות את השביט. החללית גיוטו של סוכנות החלל האירופית התקרבה אליו יותר מכולן ועברה עד מרחק של 596 קילומטרים מהגרעין ב-14 במרץ. התמונות שצילמה חשפו את גודלו וצורתו של הגרעין. מדידות שפורסמו ב-1987 מציינות שמידותיו הן 14.9 על 8.2 קילומטרים.
פני השטח כהים מאוד. הם מחזירים רק כ-3–4% מאור השמש שנופל עליהם, ולכן הגרעין הוא אחד העצמים הכהים ביותר במערכת השמש. גיוטו ראתה גם סילונים בהירים של גז ואבק הפורצים מהגרעין.
מסלולו של שביט האלי הוא לולאה ארוכה וצרה. בנקודה הקרובה ביותר לשמש השביט עובר בתוך מסלולה של נוגה, ובנקודה הרחוקה ביותר הוא חולף אל מעבר למסלולו של נפטון. הוא נע סביב השמש בכיוון הפוך לכיוון תנועתו של כדור הארץ.
בפעם האחרונה עבר השביט הכי קרוב לשמש ב-9 בפברואר 1986, במרחק 87.8 מיליון קילומטרים. לפני אותו מעבר היה ב-1948 בנקודה הרחוקה ביותר שלו, במרחק 5.27 מיליארד קילומטרים. הוא יחזור ב-2061. הזמן בין שתי חזרות נע בין כ-74 ל-79 שנים, מפני שמשיכתם של כוכבי הלכת משנה את מסלולו.
מוערך שבכל מעבר ליד השמש הגרעין מאבד 1 עד 3 מטרים מפני השטח שלו. שאריות שנותרות לאורך מסלולו גורמות מדי שנה לשני מטרי מטאורים חלשים: אטא-אקווריידים במאי ואוריונידים באוקטובר.
עד תקופתו של האסטרונום האנגלי אדמונד האלי חשבו שכוכבי שביט עוברים במערכת השמש פעם אחת בלבד. ב-1705 השתמש האלי בחוקי הכבידה והתנועה של אייזק ניוטון כדי לחשב את מסלוליהם של כמה שביטים. הוא מצא ששביטים שנראו ב-1531, ב-1607 וב-1682 היו בעלי מסלולים דומים מאוד, וטען ששלושתם הם שביט אחד החוזר. הוא ניבא שהשביט ישוב ב-1758.
האלי מת ב-1742, אך ב-25 בדצמבר 1758 נראה השביט שוב, בידי יוהן גאורג פאליטש. זה היה השביט הראשון הידוע כחוזר, והוא נקרא לכבודו של האלי. תיעודים של ביקוריו חוזרים אחורה יותר מ-2,000 שנה, והוא מופיע בשטיח באיה, המספר את סיפור קרב הייסטינגס ב-1066.