10.9 קילומטרים!
תעלת מריאנה היא תעלה בצורת סהר בקרקעית מערב האוקיינוס השקט, ונקודתה העמוקה ביותר נמצאת כ-10.9 קילומטרים מתחת לפני הים. נקודה זו, הנקראת תהום צ'לנג'ר, היא המקום העמוק ביותר הידוע באוקיינוס נכון ל-2026. NOAA, סוכנות האוקיינוסים ומזג האוויר של ארצות הברית, מציינת שעומקה של תהום צ'לנג'ר הוא כ-10,935 מטרים.
העומק נמדד מפני הים ועד הנקודה העמוקה ביותר בקרקעית הים. תהום צ'לנג'ר נמצאת בקצה הדרומי של התעלה, כמה מאות קילומטרים דרום-מערבית לאי גואם של ארצות הברית.
ביוני 2020 ביצעה צוללת מחקר סדרת צלילות לקרקעית תהום צ'לנג'ר. החוקרים חישבו את העומק מלחץ המים שהצוללת רשמה שם. הם תיקנו את החישוב בהתאם לתכונות מי הים שמעליה, ללחץ האוויר ולהבדלים מקומיים בכוח המשיכה. התוצאה הייתה 10,935 מטרים מתחת לגובה פני הים הממוצע, בסטייה של 6 מטרים לכל כיוון.
מדידות אחרות השתמשו בקול, בעזרת מדידת הזמן שלוקח להדים לחזור מקרקעית הים. יש מקורות שמציינים מספר מעוגל של כ-11,000 מטרים.
תעלות אוקיינוס הן החלקים העמוקים ביותר בקרקעית האוקיינוס. הן נוצרות במקום שבו שניים מגושי הסלע העצומים היוצרים את השכבה החיצונית של כדור הארץ, הנקראים לוחות טקטוניים, נדחפים זה לעבר זה, ואחד מהם שוקע מתחת לשני. השקיעה הזו נקראת סבדוקציה.
תעלת מריאנה מסמנת את המקום שבו הלוח הפסיפי, שנע מהר, פוגש את הלוח הפיליפיני האיטי יותר. איי מריאנה, שרשרת מקושתת של איים געשיים, משתרעים לצדה.
לחץ המים גדל עם העומק. כל 10.06 מטרים של מי ים מוסיפים אטמוספירה אחת של לחץ, הלחץ של האוויר בגובה פני הים. בקרקעית תהום צ'לנג'ר הלחץ מצטבר, והוא גדול יותר מפי 1,000 מהלחץ בגובה פני הים.
את עומק התעלה מדדו לראשונה ב-1875 אנשי הצוות של האונייה HMS Challenger, ותהום צ'לנג'ר נקראת על שמה. מאז ינואר 2009 חלק מקרקעית התעלה מוגן כאנדרטה הלאומית הימית של ארצות הברית "תעלת מריאנה".