2,800,000 קילומטרים!
אלטאיר הוא כוכב חם בקבוצת הכוכבים נשר, במרחק של כ-17 שנות אור מכדור הארץ. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה אחת. הכוכב מסתובב מהר כל כך שהוא תופח בקו המשווה שלו. רוחבו בקו המשווה כ-2.8 מיליון קילומטרים, פי שניים מרוחבה של השמש, אך מקוטב לקוטב הוא רק כ-2.3 מיליון קילומטרים.
לכוכב אין משטח מוצק, ולכן גודלו הוא רוחבה של השכבה הזוהרת שממנה מגיע אורו. ב-2007 מדדו אסטרונומים את אלטאיר באמצעות מערך CHARA, המשלב את האור של כמה טלסקופים כדי לראות פרטים עדינים מדי לכל אחד מהם לבדו. בעזרתו יצרו תמונה של פני הכוכב, והתאימו למדידות שלהם מודל של כוכב מסתובב.
לפי המודל, רדיוס הכוכב בקו המשווה גדול פי 2.03 מרדיוס השמש, והרדיוס בקטבים גדול פי 1.63. לכן הכוכב רחב יותר בקו המשווה מאשר מקוטב לקוטב, בכרבע בערך. מחקר מ-2020, שהשתמש במודל מפורט יותר של פנים הכוכב, מצא רדיוס משווני פי 2.01 מרדיוס השמש, בטווח של כ-1% מהתוצאה הקודמת.
אלטאיר משלים סיבוב אחד כל 7 שעות ו-46 דקות, וקו המשווה שלו נע במהירות של כ-314 קילומטרים בשנייה. השמש, לשם השוואה, משלימה סיבוב אחד בכ-25 ימים. הסיבוב המהיר הזה דוחף את קו המשווה של אלטאיר החוצה, ולכן הכוכב מפוחס.
קו המשווה התופח גם קריר יותר מהקטבים, תופעה שנקראת הכהיית כבידה. המחקר מ-2007 מדד כ-8,200 מעלות צלזיוס בקטבים וכ-6,600 בקו המשווה. התמונה שהפיק הראתה את התופעה במישרין: אזור בהיר סביב הקוטב, ופס כהה יותר לאורך קו המשווה, שבהירותו רק 60–70% מזו של הקוטב.
אלטאיר הוא אחד משלושת הכוכבים הבהירים של משולש הקיץ, יחד עם וגה ודנב. המשולש הוא אסטריזם, כלומר תבנית מוכרת של כוכבים שאינה אחת מ-88 קבוצות הכוכבים הרשמיות. בחצי הכדור הצפוני הוא נראה גבוה מעל הראש בערבי הקיץ, ואפשר לראות אותו אפילו מערים שסובלות מזיהום אור.