מה הגודל של ערפילית הטרנטולה?

ערפילית הטרנטולה היא ענן ענק של גז זוהר שבו נוצרים כוכבים חדשים. היא נמצאת בענן מגלן הגדול, גלקסיה קטנה המקיפה את שביל החלב, במרחק של כ-160,000 שנות אור מכדור הארץ. רוחב הערפילית כ-1,000 שנות אור. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה אחת, כ-9.46 טריליון קילומטרים. נכון ל-2026 זהו אזור היווצרות הכוכבים הבהיר ביותר הידוע בקבוצה המקומית, משפחת הגלקסיות הכוללת את שביל החלב.

גודל

לערפילית אין קצה חד. הגז הזוהר, הכוכבים הלוהטים והאבק החם של ערפילית הטרנטולה מתפרשים על פני כמה מאות פארסקים. פארסק הוא כ-3.26 שנות אור.

סקירה משנת 2019 מציגה לערפילית רדיוס של כ-10 דקות קשת בשמיים. דקת קשת היא אחד חלקי שישים של מעלה. במרחקה של הערפילית, כ-50,000 פארסקים, זהו רדיוס של 150 פארסקים. לכן רוחב הערפילית כ-300 פארסקים, או 980 שנות אור.

מדידות אחרות מניבות גדלים דומים. סקר של אזורים ענקיים של יצירת כוכבים, שסוכם באותה סקירה, מצא קוטר של 370 פארסקים, כ-1,200 שנות אור. מרכז צ'נדרה לקרני רנטגן של נאס״א מתאר את הערפילית כברוחב של כ-1,100 שנות אור.

החלק הבהיר ביותר בערפילית, הנקרא NGC 2070, רחב כ-40 פארסקים (130 שנות אור). בלבו נמצא R136, צביר צפוף של כוכבים צעירים שרוחבו כ-2 פארסקים בלבד (6.5 שנות אור).

השוואות גודל

• כשרואים אותה מכדור הארץ, רוחב הערפילית כ-20 דקות קשת, כשני שלישים מרוחבו של הירח המלא.
• אילו השמש הוקטנה לגודל של כדור כדורסל, ערפילית הטרנטולה הייתה ברוחב של כ-1.6 מיליון קילומטרים, בערך פי ארבעה מהמרחק מכדור הארץ אל הירח.
• בסקר שמדד אזורים ענקיים של היווצרות כוכבים באותו אופן, ערפילית הטרנטולה רחבה כמעט פי שניים מערפילית שדרית, ופליטת האור שלה מהמימן הזוהר גדולה בערך פי 19.
• ערפילית הטרנטולה פולטת כמות גדולה בערך פי אלף של אור אולטרה-סגול, האור שגורם לגז לזהור, מזו שפולטת ערפילית אוריון.
• ערפילית הטרנטולה רחבה בערך פי שלושה מלולאת ברנרד, קשת קלושה של גז זוהר בקבוצת הכוכבים אוריון.

הכוכבים המאירים את הערפילית

הטרנטולה זוהרת משום שכוכבים צעירים, חמים ומסיביים מציפים אותה באור אולטרה-סגול, שתולש אלקטרונים מאטומי המימן שלה. רוב האור הזה מגיע מכוכבים ב-NGC 2070, ובהם הצביר R136 שבמרכזו.

גילו של R136 אינו עולה על 2 מיליון שנים. מחקרים על החברים הבהירים ביותר בו מעריכים שמסותיהם פי 150–300 ממסת השמש, וסקירה משנת 2019 כינתה אותם הכוכבים המסיביים ביותר שזוהו עד כה. הערכות כאלה אינן ודאיות, והן יהיו נמוכות יותר אם יתברר שחלק מהכוכבים האלה הם זוגות של כוכבים.

היווצרות הכוכבים כאן החלה לפני כ-25 מיליון שנים והגיעה לשיאה לפני כמה מיליוני שנים. Hodge 301, צביר ישן יותר במרחק של כ-45 פארסקים (150 שנות אור) מ-R136, בן 20–30 מיליון שנים. סופרנובות, הפיצוצים שמסמנים את מותו של כוכב מסיבי, כנראה כבר פינו שם את רוב הגז. במרחק של כ-90 פארסקים (290 שנות אור) מ-R136, קבוצת כוכבים בשם NGC 2060 כוללת פולסר, הליבה המסתובבת במהירות שנותרת לאחר שכוכב מסיבי מתפוצץ, וכן שרידי סופרנובה.

שם וגילוי

האסטרונום ניקולא-לואי דה לקאי תיעד את הערפילית לראשונה ב-1751. היא בהירה מספיק כדי להיראות בעין בלתי מזוינת מחצי הכדור הדרומי, בקבוצת הכוכבים דג זהב. שמה נובע מהחוטים הארוכים והאבקיים שלה, שבצילומי טלסקופ נראים כרגליו של עכביש. אסטרונומים קוראים לה גם 30 Doradus.

מקורות

• Massive stars in the Tarantula Nebula: A Rosetta Stone for Extragalactic Supergiant HII Regions. Crowther, Galaxies, 2019.
• Tarantula Nebula. NASA Chandra X-ray Center, 2012.
• Webb Captures A Cosmic Tarantula. ESA/Webb, 2022.
• Caldwell 103. NASA Hubble Space Telescope, Hubble's Caldwell Catalog.
• A 3D View of Orion: I. Barnard's Loop. Foley et al., The Astrophysical Journal, 2023.
• Measuring the Universe. International Astronomical Union.
• Sun Fact Sheet. NASA, 2024.
• Moon Fact Sheet. NASA, 2024.
• Official Basketball Rules 2026: Basketball Equipment. FIBA, 2026.