1,100 קילומטרים!
קוואוואר הוא עולם קרחוני בחגורת קויפר, אזור של גופים קטנים וקרחוניים מעבר לנפטון. רוחבו הממוצע כ-1,090 קילומטרים, מעט פחות ממחצית מרוחבו של פלוטו. לקוואוואר יש ירח, ווייווט, ושתי טבעות הנמצאות הרבה יותר רחוק ממה שמצפים שטבעות ישרדו.
גודלו של קוואוואר נמדד בעזרת התבוננות בו כשהוא עובר מול כוכבים רחוקים, תופעה הנקראת הסתרה כוכבית. כל צופה שרואה כוכב כבה רושם קו אחד, או מיתר, על פני הצל של קוואוואר. מיתרים רבים ממקומות שונים משרטטים את קווי המתאר שלו.
מחקר משנת 2026, שפורסם לפני סקירת עמיתים, שילב 37 הסתרות ומצא שקוואוואר שטוח מעט. רוחבו בקו המשווה כ-1,132 קילומטרים, ומקוטב לקוטב כ-1,022 קילומטרים, והנפח שלו שווה לנפח של כדור ברוחב 1,094 קילומטרים. מחקר משנת 2024 ששילב את צורת ההסתרה עם החום שקוואוואר פולט מצא קוטר של 1,090 קילומטרים, פלוס מינוס כ-40 קילומטרים.
המדידה הראשונה, שבוצעה בטלסקופ החלל האבל ב-2002, נתנה כ-1,300 קילומטרים. זו הייתה הפעם הראשונה שגוף בחגורת קויפר נראה כדיסקה ולא כנקודת אור, אך הגודל שנמדד היה גדול מדי בכחמישית.
הטבעות התגלו באותה דרך שבה נמדד גודלו של קוואוואר, מירידות קצרות באור של כוכב כשטבעת עברה מולו. הטבעת החיצונית זוהתה בהסתרות בין 2018 ל-2021. היא מקיפה את קוואוואר במרחק של כ-4,057 קילומטרים ממרכזו, יותר מפי שבעה מרדיוסו של קוואוואר עצמו. הסתרה ב-9 באוגוסט 2022 חשפה טבעת שנייה ועמומה יותר, במרחק של כ-2,520 קילומטרים מהמרכז.
שתי הטבעות נמצאות מחוץ לגבול הנקרא גבול רוש, שאצל קוואוואר נמצא במרחק של כ-1,780 קילומטרים ממרכזו. מעבר לגבול הזה מצפים שחלקיקי הטבעת יתלכדו לירחים בתוך פחות מ-100 שנים. הסבר אחד שהוצע הוא שחלקיקי הטבעת של קוואוואר ניתזים זה מזה יותר מהחלקיקים בטבעות שבתאי, במקום להידבק זה לזה.
ווייווט, הירח של קוואוואר, מקיף אותו במרחק גדול בערך פי שלושה ממרחקה של הטבעת החיצונית. ממסלולו של ווייווט אפשר לחשב את המסה של קוואוואר, ומכאן את הצפיפות שלו. ב-2025 דיווחו אסטרונומים על ירח שני, קטן בהרבה, שזוהה פעם אחת במהלך הסתרה.
צ'אד טרוחיו ומייק בראון גילו את קוואוואר ב-2002 בעזרת טלסקופ אושין שמידט במצפה הכוכבים פלומר. באותה תקופה זה היה העצם הגדול ביותר שנמצא במסלול סביב השמש מאז פלוטו, שהתגלה ב-1930. הם קראו לו על שם אל בריאה של בני הטונגווה, התושבים המקוריים של אגן לוס אנג'לס. את השם מבטאים "קווה-וואר".
קוואוואר מקיף את השמש במסלול כמעט עגול, במרחק גדול בערך פי 44 מזה של כדור הארץ. טלסקופ החלל ג'יימס ווב מצא על פני השטח שלו קרח מים, קרח פחמן דו-חמצני ומתאן ואתאן קפואים. נכון ל-2026 הוא אינו אחד מחמשת כוכבי הלכת הננסיים שהאיחוד האסטרונומי הבין-לאומי מכיר בהם, אך המחקר משנת 2026 מצא שצורתו וסיבובו מתאימים לגוף שכוח המשיכה שלו עצמו עיצב אותו, מה שהיה הופך אותו לכשיר לתואר.