70 פטהמטרים!
ערפילית הבועה היא קליפה עגולה של גז זוהר שכוכב חם ומסיבי ניפח בחלל. היא נמצאת במרחק של כ-9,000 שנות אור מכדור הארץ בקבוצת הכוכבים קסיופאה. רוחב הבועה כ-7.5 שנות אור, או כ-70 טריליון קילומטרים. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה אחת, כ-9.46 טריליון קילומטרים.
הבועה נראית עגולה כמעט לחלוטין בשמיים, ברוחב של כ-3 דקות קשת, כאשר דקת קשת היא 1/60 ממעלה. רוחבה האמיתי תלוי במרחק שלה.
מחקר מ-2019 לקח את המרחק לכוכב שלה מהחללית גאיה, כ-2,700 פארסקים. מכך הוא מצא קוטר של 2.3 פארסקים, פלוס מינוס 0.2. פארסק הוא כ-3.26 שנות אור, ולכן רוחב הבועה כ-7.5 שנות אור.
מהדורת נתונים מאוחרת יותר של גאיה ממקמת את הכוכב רחוק מעט יותר, כ-2,800 פארסקים או 9,200 שנות אור, ולפיה רוחב הבועה יהיה כ-8 שנות אור. תיאורים קודמים של נאס"א ושל סוכנות החלל האירופית נתנו מרחקים קטנים יותר, בין 7,000 ל-8,000 שנות אור. הם נתנו רוחבים של בין 6 ל-10 שנות אור.
הכוכב, BD+60°2522, צעיר, בהיר מאוד ומסיבי, מהסוג שאסטרונומים מכנים O. מחקר מ-2020 העריך שמסתו פי כ-27 ממסת השמש. הגז על פני השטח שלו חם כל כך שהוא זורם אל החלל כרוח כוכבית. אותו מחקר מדד את מהירות הרוח, כ-2,000 קילומטרים בשנייה, או כ-7 מיליון קילומטרים בשעה.
הרוח סוחפת את הגז הקר שלפניה, כמו מפלסת שלג שצוברת שלג, והגז הסחוף יוצר את הקצה החיצוני של הבועה. הכוכב נמצא מחוץ למרכז. הסבר אחד הוא שבצד אחד הקליפה נתקלת בגז קר צפוף יותר. הכוכב בן כ-4 מיליון שנים וכנראה יתפוצץ כסופרנובה, פיצוץ של כוכב מסיבי, בעוד 10–20 מיליון שנים.
ויליאם הרשל גילה את ערפילית הבועה בנובמבר 1787. היא גדולה כל כך בשמיים שתצלומים מוקדמים של טלסקופ החלל האבל הראו רק חלקים ממנה. ב-2016, לציון 26 שנים במסלול, שילב האבל ארבעה תצלומים כדי להראות את הבועה כולה בתמונה אחת לראשונה.