מה הגודל של ערפילית הטריגון?

ערפילית הטריגון היא ערפילית פלנטרית: מעטפת של גז זוהר, שכוכב גוסס פלט והכוכב החם שנותר מאיר אותה. נאס"א תיארה אותה ב-1998 כערפילית הפלנטרית הצעירה ביותר הידועה. לפי ההערכה האחרונה, רוחבה כ-1.1 טריליון קילומטרים. מרחקה מכדור הארץ אינו ודאי, ולכן ההערכות שפורסמו לרוחבה נעות בין כ-0.56 ל-1.5 טריליון קילומטרים.

גודל

צפוי שכוכבים רגילים כמו השמש יסיימו את חייהם ביצירת ערפיליות פלנטריות. מכדור הארץ הערפילית נראית זעירה: אורכה של הטבעת הפנימית הבהירה שלה הוא כ-1.6 שניות קשת בלבד. שניית קשת היא 1/3,600 של מעלה. לא ניתן היה לראות בה שום פרטים עד שטלסקופ החלל האבל צפה בה.

כדי להפוך את הזווית הזאת לגודל אמיתי צריך לדעת את המרחק, וההערכות שלו נעות בין כ-2,700 ל-19,000 שנות אור. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה אחת, כ-9.46 טריליון קילומטרים. מחקר של האבל מ-1998 השתמש במרחק של 18,000 שנות אור, ובמרחק הזה רוחב הערפילית כ-1.5 טריליון קילומטרים.

מחקרים מאוחרים יותר הציבו את הכוכב קרוב יותר. מחקר מ-2014 מצא מרחק של כ-5,200 שנות אור ורוחב של כ-0.56 טריליון קילומטרים. מחקר מ-2017 אימץ מרחק של כ-8,200 שנות אור, ולפי המודל שלו לגז הזוהר רוחב הערפילית כ-1.1 טריליון קילומטרים, או 0.12 שנות אור.

השוואות גודל

• ברוחב של 1.1 טריליון קילומטרים, הערפילית רחבה בערך פי שמונה מהמרחק מהשמש לנקודה הרחוקה ביותר שעל מסלולה של סדנה.
• היא רחבה בערך פי 120 ממסלולו של נפטון, כוכב הלכת החיצוני ביותר.
• אילו מסלולו של נפטון הוקטן לגודל של כדור כדורסל, הערפילית הייתה ברוחב של כ-30 מטרים.
• רוחבה כ-43 יממות אור: האור חוצה אותה בכ-43 ימים.

ערפילית שנדלקה

בין 1971 ל-2002 התחמם הכוכב המרכזי של הערפילית, SAO 244567, מפחות מ-22,000 מעלות צלזיוס לכ-60,000 מעלות צלזיוס. הגז סביבו החל לזהור כערפילית פלנטרית, כנראה בתחילת שנות ה-80. צורתה, הדומה לטריגון, העניקה לערפילית את שמה.

תמונות האבל מראות טבעת בהירה של גז סביב הכוכב, ובועות גז שנפלטו מעל הטבעת ומתחתיה. כוכב שני, בן לוויה של הכוכב המרכזי, נמצא בתוך הערפילית.

דהייה מהירה

תמונות האבל שצולמו בהפרש של 20 שנה, ב-1996 וב-2016, מראות שהערפילית דוהה ומשנה את צורתה. האור שפולט החמצן שבה ירד בגורם של כמעט 1,000. הקצוות הגליים שהזכירו טריגון כמעט נעלמו, והטבעת הפנימית, שהייתה בהירה, נראית מתכווצת בזמן שהיא דוהה.

הדהייה משקפת שינויים בכוכב המרכזי, שהולך ומתקרר ופולט פחות מהקרינה שגורמת לגז לזהור. הצעה אחת היא שהתחממותו הקודמת נבעה מהבזק קצר של היתוך הליום, צירוף של גרעיני הליום שמשחרר אנרגיה, במעטפת סביב ליבת הכוכב. ב-2020 העריכו אסטרונומים שבקצב הדהייה שלה, הערפילית כמעט לא תהיה ניתנת לזיהוי בעוד 20 או 30 שנה.

מקורות

• Hubble Reveals Details of a Newly Born Planetary Nebula. NASA, 1998.
• Hubble Captures Unprecedented Fading of Stingray Nebula. NASA, 2020.
• Birth and early evolution of a planetary nebula. Bobrowsky et al., Nature, 1998.
• The rapid evolution of the exciting star of the Stingray Nebula. Reindl et al., Astronomy & Astrophysics, 2014.
• Physical properties of the very young PN Hen3-1357 (Stingray Nebula) based on multiwavelength observations. Otsuka et al., The Astrophysical Journal, 2017.
• The Decline and Fall of the Youngest Planetary Nebula. Balick et al., The Astrophysical Journal, 2021.
• Measuring the Universe. International Astronomical Union.
• Horizons System. NASA Jet Propulsion Laboratory, 2026.
• Neptune Fact Sheet. NASA.
• Official Basketball Rules 2026: Basketball Equipment. FIBA, 2026.