880 יוטהמטרים!
היקום הנצפה הוא החלק ביקום שהאור ממנו הספיק להגיע אל כדור הארץ מאז המפץ הגדול. הוא גוף כדורי שמרכזו בכדור הארץ וקוטרו כ-93 מיליארד שנות אור. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה אחת. הקוטר הזה הוא כ-8.8 × 1026 מטרים, כאשר 1026 פירושו 1 ואחריו 26 אפסים.
גיל היקום הוא כ-13.8 מיליארד שנים. לכן אפשר היה לחשוב שאור לא יכול להגיע לכדור הארץ ממרחק גדול מ-13.8 מיליארד שנות אור. אבל המרחב התרחב בזמן שהאור נע. החומר שפלט את האור העתיק ביותר שיכול להגיע אל כדור הארץ נמצא עכשיו במרחק של כ-46 מיליארד שנות אור.
המרחק הזה הוא רדיוס היקום הנצפה, שאסטרונומים קוראים לו אופק החלקיקים. הרדיוס מחושב ולא נמדד ישירות. קוסמולוגים מחשבים אותו מקצב ההתפשטות של היקום ומהרכבו, שנמדדו בידי חלליות כמו WMAP ופלאנק.
חישובים שפורסמו מציבים את הרדיוס בין כ-46 ל-46.6 מיליארד שנות אור, ולכן הקוטר הוא 92–93 מיליארד שנות אור. הרדיוס גם גדל עם הזמן, משום שיש לאור ממרחק רב יותר זמן להגיע.
האור העתיק ביותר שטלסקופים יכולים לראות בפועל הוא קרינת הרקע הקוסמית. הזוהר העמום הזה שוחרר כשגיל היקום היה כ-380,000 שנים, וטמפרטורתו כיום כ-2.7 מעלות מעל האפס המוחלט. הוא מגיע מגוף כדורי שנמצא מעט בתוך אופק החלקיקים, במרחק של כ-14.0 גיגה-פארסקים (45.7 מיליארד שנות אור) כיום. גיגה-פארסק הוא כ-3.26 מיליארד שנות אור.
מחקר מ-2005 העריך שבתוך הגוף הכדורי הזה נוצרו כ-170 מיליארד גלקסיות בהירות. בהירותה של כל אחת מהן היא לפחות כשלושה רבעים מבהירותו של שביל החלב.
קצה היקום הנצפה הוא גבול למה שאפשר לראות, ולא קצה של המרחב. מדידות של הלוויין פלאנק, בשילוב סקרי גלקסיות, מראות שהמרחב שטוח בטווח של כ-0.2%. ניתוח מ-2011 של עקמומיות היקום מצא שכל היקום מכיל נפח שגדול לפחות פי 251 מנפח החלק הנצפה, וייתכן שהיקום כולו אינסופי.