460 אקסהמטרים!
גלקסיית הסומבררו היא גלקסיה גדולה בקבוצת הכוכבים בתולה, במרחק של כ-31 מיליון שנות אור מכדור הארץ. נאס"א וסוכנות החלל האירופית מציינות שרוחבה כ-50,000 שנות אור. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה אחת, כ-9.46 טריליון קילומטרים. כשרואים אותה כמעט מהצד, המרכז הבהיר והבולט שלה ורצועות האבק הכהות שלה גורמים לה להיראות כמו כובע רחב שוליים, וממנו קיבלה את שמה.
בתיאור של סוכנות החלל האירופית לתמונות של טלסקופ החלל האבל נאמר שרוחב הגלקסיה 50,000 שנות אור, ומרכז צ'נדרה לקרני רנטגן של נאס"א נותן את אותו נתון. כדור הארץ צופה בגלקסיה מזווית של 6 מעלות מעל מישור הדיסקה שלה, ולכן היא נראית כמעט מהצד.
כמו לכל גלקסיה, גם לגלקסיית הסומבררו אין קצה חד, ואור חלש יותר מגיע רחוק הרבה יותר. תמונות באינפרא-אדום מטלסקופ החלל ספיצר מראות את הדיסקה עטופה בענן גדול בהרבה, עגול בערך, של כוכבים ישנים. הקטלוג המעודכן של גלקסיות קרובות, שמודד גלקסיות עד רמת בהירות חלשה מאוד, נותן לה רוחב של כ-100,000 שנות אור. גז חם שנראה בקרני רנטגן בעזרת צ'נדרה מגיע למרחק של יותר מ-60,000 שנות אור מהמרכז.
המרחק נמדד בשנת 2016 בעזרת האבל. הכוכבים הענקים האדומים הבהירים ביותר בגלקסיה מגיעים כולם בערך לאותה בהירות אמיתית, ולכן מידת הבהירות שלהם בעיני הצופה מגלה כמה הם רחוקים. בשיטה הזו הגלקסיה נמצאת במרחק של כ-31 מיליון שנות אור. הערכות קודמות נעו בין כ-20 מיליון לכ-70 מיליון שנות אור.
אסטרונומים סיווגו בתחילה את גלקסיית הסומבררו כגלקסיית ספירלה עם בליטה מרכזית גדולה מאוד, בגלל הדיסקה של גז, אבק וכוכבים שנראית באור רגיל. המבט באינפרא-אדום על ענן עגול בערך וגדול בהרבה של כוכבים ישנים הוביל מחקר משנת 2012 לסווג אותה במקום זאת כגלקסיה אליפטית. המחקר הציע שהחומר שיוצר את הדיסקה של הגלקסיה נמשך אליה מחוץ לגלקסיה. הסיווג עדיין שנוי במחלוקת, ודפי האבל של נאס"א מתארים את הגלקסיה כגלקסיית ספירלה.
בשנת 2024 צילם טלסקופ החלל ג'יימס ווב את הגלקסיה באור אינפרא-אדום בינוני, שמראה אבק. בתמונה הזו הליבה הזוהרת שנראית בתמונות רגילות אינה זוהרת, והטבעת החיצונית של האבק מראה גושים שאולי הם מקומות שבהם נוצרים כוכבים חדשים. למרות זאת, גלקסיית הסומבררו יוצרת בכל שנה כוכבים חדשים במסה של פחות ממסת שמש אחת, ואילו שביל החלב יוצר כשתי מסות שמש.
במרכז גלקסיית הסומבררו יש חור שחור על-מסיבי שמסתו כ-9 מיליארד מסות שמש. הוא מושך אליו חומר רק באיטיות, ופולט סילון קטן ובהיר. מסתה של הגלקסיה כולה היא כ-800 מיליארד מסות שמש, ולכן הגלקסיה היא אחד מהעצמים המסיביים ביותר בצביר הבתולה.
האסטרונום הצרפתי פייר משן גילה את הגלקסיה בשנת 1781. היא קלושה מכדי לראות אותה בלי טלסקופ, אך טלסקופ קטן מראה אותה, והכי בקלות בחודש מאי. היא ידועה גם בשם מסייה 104 או M104.