17 ננומטרים!
נגיף צירקו חזירי הוא נגיף שמדביק חזירים, ונכון ל-2026 הוא אחד הנגיפים הקטנים ביותר הידועים. רוחבם של חלקיקיו כ-17 ננומטרים, וננומטר הוא מיליארדית המטר. זהו קוטרו של כדור החלבון הזעיר שמכיל את הדנ"א של הנגיף.
כל חלקיק הוא קליפה של חלבון, הנקראת קפסיד, ואין לו מעטפת חיצונית. הקפסיד בנוי מ-60 עותקים של חלבון יחיד, המקובצים ב-12 אשכולות של חמישה. מבנה זה מעניק לו את הסימטריה של איקוסהדרון, גוף בעל 20 פיאות משולשות. עובי הקליפה כ-2.5 ננומטרים.
המידות שפורסמו נעות בין כ-15 לכ-25 ננומטרים. ב-2019 חוקרים שטיהרו את הנגיף מדדו בתמונות של מיקרוסקופ אלקטרונים חלקיקים ברוחב כ-17 ננומטרים. מחקר מ-2003 בנה מודל תלת-ממדי מתמונות של חלקיקים קפואים ומדד כ-20.5 ננומטרים, עד קצות אשכולות החלבון הבולטים מעט. הוועדה הבין-לאומית לטקסונומיה של נגיפים (ICTV) מציינת 15–25 ננומטרים לנגיפי צירקו חזיריים ולנגיף קרוב אליהם המדביק תוכים.
בתוך הקפסיד יש לולאה אחת של דנ"א חד-גדילי, באורך 1,759 בסיסים בסוג הנקרא PCV1 ו-1,768 בסיסים ב-PCV2. הדנ"א המעגלי נתן לנגיף את שמו: "צירקו" (circo) בא מהמילה circular, "מעגלי".
הדנ"א מכיל שני גנים עיקריים. אחד יוצר חלבון הדרוש כדי להתחיל להעתיק את הדנ"א, והאחר יוצר את חלבון הקפסיד. נכון ל-2026, ה-ICTV מתאר את הגנומים של PCV1 ושל PCV2 כקטנים ביותר מבין כל הנגיפים שהוכח שהם מתרבים בכוחות עצמם בתאי יונקים.
נראה שזיהומים טבעיים מוגבלים לחזירים, כולל חזירי בר, והנגיף מתפשט בעיקר כשחזירים בולעים שרידים של צואה נגועה. PCV1 לא נקשר לשום מחלה. PCV2 הוא אחד הגורמים העיקריים למחלת הידלדלות בחזירונים בני 8–16 שבועות, עם ירידה במשקל, קשיי נשימה, צהבת, בלוטות לימפה נפוחות ושלשול. אפשר לשלוט במחלה באמצעות חיסון חזירים.
חלקיקי הנגיף קשים להשמדה. PCV1 שורד חומצה ברמת pH 3, חימום ל-70 מעלות צלזיוס במשך 15 דקות וממיסים כגון כלורופורם.