3.7 מטרים!
לסרטן העכביש היפני, Macrocheira kaempferi, יש מוטת הרגליים הרחבה ביותר מבין כל הסרטנים, ומבין כל פרוקי הרגליים, קבוצת בעלי החיים שכוללת גם חרקים ועכבישים. הגדול ביותר שנמדד עד 2015 השתרע על פני 3.7 מטרים מקצה צבת אחת לקצה השנייה, כשרגליו פרושות. הוא חי בקרקעית הים מול החוף של יפן באוקיינוס השקט.
גודלו של סרטן עכביש נמסר בדרך כלל לפי מוטת הרגליים, מפני שרגליו ארוכות בהרבה מגופו. השריון הקשה המכסה את הגוף, הנקרא קרפקס, מגיע לרוחב של כ-30–37 סנטימטרים. הזכרים גדלים יותר מהנקבות.
מעט מהסרטנים האלה נמדדו בקפדנות. סקירה משנת 2015 של בעלי החיים הגדולים ביותר באוקיינוסים מצאה שמוטת הרגליים הגדולה ביותר שאושרה הייתה 3.7 מטרים, אצל סרטן שהוצג במרכז Sea Life בסחווינינגן (Scheveningen), חלק מהאג שבהולנד. הסרטן הזה שקל יותר מ-13.6 קילוגרמים. מוטות גדולות יותר, של 3.8 ושל 4 מטרים, מופיעות בכמה מקורות, אך מחברי הסקירה לא הצליחו לאשר אותן.
לסרטן עכביש יפני יש עשר רגליים: שמונה להליכה ושתי רגליים קדמיות עם צבתות. אצל זכרים בוגרים הרגליים עם הצבתות ארוכות בהרבה מרגלי ההליכה, ואילו אצל נקבות הרגליים עם הצבתות קצרות מרגלי ההליכה. משהסרטן מגיע לבגרות, הקרפקס שלו מפסיק לגדול, אך רגליו ממשיכות להתארך.
הסרטן גדל באמצעות התנשלות: הוא משיל את השלד החיצוני הקשה שלו ויוצר שלד חדש. רגל שאבדה לטורף או לרשת דיג יכולה לצמוח מחדש בהתנשלות הבאה.
חוקרים מציעים שההתנשלות עשויה להגביל גם את גודלו של הסרטן. בסרטנים קטנים בגודל 11–14 מילימטרים בלבד, יצירת שלד חיצוני חדש נמשכת 8–13 ימים. ייתכן שאצל ענק התהליך נמשך זמן רב יותר בהרבה, וכך הסרטן נותר חשוף לטורפים זמן רב יותר.
סרטנים בוגרים חיים בקרקעית חולית וסלעית בעומק 200–550 מטרים, וסרטנים צעירים חיים במים רדודים וחמים יותר. הבוגרים עולים למים בעומק כ-50 מטרים כדי להטיל ביצים, ונקבה יכולה להטיל עד 1.5 מיליון ביצים בעונה אחת. מעט מהצעירים שורדים.
סרטני עכביש יפניים הם בעיקר אוכלי נבלות. הם אוכלים דגים ובעלי חיים אחרים מתים או מתכלים, וכן אצות, ולפעמים פותחים בכוח את קונכיותיהן של רכיכות. מניחים שהם חיים 50–100 שנים.