2 מיקרומטרים!
חלקיק חימר הוא אחד הגרגירים הדקים ביותר שנמצאים באדמה ובמשקעים. מדעני קרקע מכנים "חימר" כל גרגיר מינרלי שרוחבו קטן מ-2 מיקרומטרים. ה-2 מיקרומטרים המוצגים כאן הם הגבול העליון הזה, הגודל הגדול ביותר שחלקיק חימר יכול להיות, ולא גודלו של חלקיק טיפוסי. מיקרומטר הוא מיליונית המטר.
מדעני קרקע ממיינים את הגרגירים המינרליים שבקרקע לסוגים לפי גודל. במערכת שבה משתמש ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, גרגירים הקטנים מ-2 מיקרומטרים הם חימר. גרגירים בגודל 2 עד 63 מיקרומטרים הם טין, וגרגירים בגודל 0.063 עד 2 מילימטרים הם חול. מדינות רבות משתמשות באותם שמות, אך חלקן מציבות את הגבולות במקומות אחרים.
גיאולוגים החוקרים משקעים משתמשים לעיתים קרובות בסולם אחר, הנקרא סולם וונטוורת'. לפיו חימר הוא כל מה שקטן מ-4 מיקרומטרים, טין משתרע מ-4 עד 62.5 מיקרומטרים, וחול מ-62.5 מיקרומטרים עד 2 מילימטרים. לכן השאלה אם גרגיר ברוחב 3 מיקרומטרים נחשב לחימר תלויה בסולם שבו משתמשים.
המילה חימר מציינת גם משפחה של מינרלים הבנויים משכבות דקות. רוחבם של גרגירי מינרלי חימר נע מכמה ננומטרים, כלומר מיליארדיות המטר, ועד מילימטרים. לכן גרגיר בגודל של חימר אינו תמיד מינרל חימר: הוא יכול להיות גם גביש זעיר של מינרל אחר, כמו קוורץ.
מדעני קרקע העובדים בשטח יכולים להעריך כמה חימר יש בקרקע על ידי שפשוף דגימה לחה בין האצבעות. החימר דביק, אפשר ליצור ממנו צורות, והוא נראה מבריק אחרי שלוחצים אותו. טין אינו דביק והוא מרגיש קמחי, כמו אבקת טלק. חול מרגיש גרגרי, ואי אפשר ליצור ממנו צורות כלל.
מינרלי חימר מושכים אליהם מים בעוצמה. סוגים מסוימים מתנפחים כשהם נרטבים: חלקיק חימר בודד בעובי 1 ננומטר יכול לגדול לעובי של כ-2 ננומטרים במים. בתים ומבנים אחרים הבנויים על קרקעות עם חימר מתנפח עלולים להינזק כשהחימר מתנפח ומתכווץ עם עונות השנה.
כשמערבבים חימר עם מעט מים, מתקבל בוץ שאפשר לעצב ואחר כך לייבש למוצק קשיח למדי. הקדרים ותעשיית הקרמיקה משתמשים בכך כדי לייצר צלחות, כוסות, קערות וצינורות.