970,000,000 קילומטרים!
אנטארס הוא ענק-על אדום, כוכב עצום וקריר יחסית בשלבים המאוחרים של חייו. הוא זוהר באדום בלב קבוצת הכוכבים עקרב. אנטארס רחב כ-970 מיליון קילומטרים, בערך פי 700 מרוחבה של השמש. זה רוחבם של פני השטח הנראים שלו, וייתכן שהוא שגוי בעד חמישית, משום שמרחקו של הכוכב אינו ודאי.
רוחבו של כוכב מחושב משתי מדידות: הרוחב שבו הוא נראה בשמיים ומרחקו. הרוחב הנראה של אנטארס נמדד באמצעות האינטרפרומטר של הטלסקופ הגדול מאוד בצ'ילה. האינטרפרומטר משלב את האור של כמה טלסקופים, כדי לראות פרטים עדינים יותר ממה שכל אחד מהם יכול לראות לבדו. צוות בראשות קייצ'י אוהנאקה מדד רוחב של מעט יותר מ-37 אלפיות שניית קשת. שניית קשת היא 1/3,600 של מעלה.
המרחק נקבע לפי הפרלקסה של הכוכב, ההסטה הזעירה במיקומו כשכדור הארץ נע סביב השמש. לפי הפרלקסה, אנטארס נמצא במרחק של כ-550 שנות אור. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה אחת. משתי המדידות האלה מצא הצוות של אוהנאקה בשנת 2013 שאנטארס רחב פי 680 מהשמש, כלומר כ-950 מיליון קילומטרים. בשנת 2017 ציין המצפה האירופי הדרומי, שמפעיל את האינטרפרומטר, בערך פי 700.
הפרלקסה קטנה וקשה למדידה, ולכן המרחק יכול להיות כל ערך בין כ-470 לכ-670 שנות אור. בטווח הזה אותו הרוחב הנראה מתאים לכוכב ברוחב של בין כ-820 מיליון לכ-1.15 מיליארד קילומטרים. בהירות הכוכב משתנה באיטיות ובאופן לא סדיר, אך שתי מדידות של רוחבו שנעשו בהפרש של שנה, ב-2009 וב-2010, התאימו זו לזו עד כדי 0.2%.
ענקי-על אדומים נוצרים מכוכבים שנולדו עם מסה של פי 9–40 ממסת השמש. אנטארס כנראה התחיל את חייו עם מסה של בערך פי 15 ממסת השמש, ומאז השיל חומר בכמות של כשלוש שמשות, ונותרו בו כ-12 מסות שמש. מחקרו של אוהנאקה משנת 2013 העריך את גילו ב-11–15 מיליון שנים. צפוי שאנטארס יסיים את חייו כסופרנובה, פיצוץ של כוכב מסיבי.
לאנטארס יש כוכב לוויה, כוכב חם בהרבה, שנראה בשמיים במרחק של כ-2.7 שניות קשת ממנו. השניים מקיפים זה את זה בערך פעם ב-2,700 שנים. כוכב הלוויה מאפשר לאסטרונומים למדוד בדיוק סביר באיזו מהירות אנטארס מאבד מסה.
בשנת 2017 השתמש הצוות של אוהנאקה באינטרפרומטר כדי ליצור את המפה הראשונה של תנועת הגז באטמוספרה של כוכב שאינו השמש. המפה הראתה גושי גז עצומים העולים ויורדים במהירות של עד כ-20 קילומטרים לשנייה, באטמוספרה המשתרעת עד בערך פי 1.7 מרדיוס הכוכב. הצוות הסיק שהסעה, עלייה של גז חם וירידה של גז קריר יותר, אינה יכולה להסביר את התנועות האלה לבדה.
גם פני השטח הנראים סוערים. בשנת 2025 הפיקו אסטרונומים את התמונות הראשונות של פני השטח באמצעות ספקטרופולרימטריה, שמודדת את הכיוון שבו גלי האור של הכוכב מרטטים בכל אורך גל. התמונות מראות תאי הסעה שנמשכים כמה חודשים. הגדולים שבהם משתרעים על כ-30% מרדיוס הכוכב, כמעט המרחק מכדור הארץ אל השמש.