זרע חמנית הוא פרי של החמנית הרגילה, Helianthus annuus: קליפה קשה העוטפת גרעין בודד. הזרע המפוספס המוצג כאן אורכו 7 מילימטרים, נמדד מקצהו הרחב ועד קצהו המחודד. אורכם של זרעי חמנית נע בין כ-3 ל-15 מילימטרים, בהתאם לצמח.

גודל

בוטנאים מכנים את מה שאנשים מכירים כזרע חמנית בשם אכן: פרי יבש שאינו נפתח, ובו דופן דקה וקשה סביב זרע אמיתי אחד. הדופן היא הקליפה, והזרע האמיתי שבפנים הוא הגרעין שאנשים אוכלים. הספר Flora of North America, מדריך מקובל לצמחי היבשת, מציין שאורכם של אכני החמנית הרגילה הוא בדרך כלל 4–5 מילימטרים, ובקצוות הטווח 3–15 מילימטרים. התיאור שלו חל על צמחי בר וגם על גידולים חקלאיים.

לגידולי החמנית שני סוגים עיקריים. לחמניות שמן יש בדרך כלל זרעים שחורים, עם קליפה דקה הדבוקה לגרעין. תכולת השמן בזרעים שלהן היא 38–50%. לחמניות חטיף, המגודלות לחטיפים ולמזון ציפורים, יש זרעים גדולים יותר, בדרך כלל מפוספסים, עם קליפה עבה יותר שקל יותר להסיר. הזרע המפוספס באתר הוא מסוג חמניות חטיף. חמניות חטיף מהוות כ-10% מכלל ייצור החמניות.

השוואות גודל

כמעט שלושה זרעים, מונחים זה אחר זה, היו משתרעים על פני סנט אמריקאי, שרוחבו 19 מילימטרים.
זרע בן 7 מילימטרים ארוך כמעט פי שניים מנמלה שאורכה 4 מילימטרים.
פול קפה ירוק, שאורכו הממוצע כ-9.6 מילימטרים, ארוך בערך פי 1.4 מזרע זה.
צמח חמנית גדל לגובה של 1–3 מטרים, בערך פי 140 עד 430 מאורכו של אחד מזרעיו.

ראש פרח אחד, מאות זרעים

"הפרח" של החמנית הוא למעשה ראש של פרחים קטנים רבים. עלי הכותרת שבשוליים שייכים כל אחד לפרח לשוני. המרכז עמוס בפרחים שפופרתיים זעירים, מכ-150 ועד יותר מ-1,000. כל פרח שפופרתי יכול להפוך לאכן אחד, ולכן ראש אחד יכול להניב מאות זרעים ואף יותר מאלף.

חמניות בר וזני גידול קדומים נזקקו לחרקים שיעבירו אבקה בין הצמחים כדי להניב זרעים. זני הגידול המודרניים מסוגלים להאביק את עצמם, אך הם עדיין נהנים כשדבורים וחרקים אחרים מבקרים בהם.

גידול חקלאי מצפון אמריקה

הספר Flora of North America מכנה את החמנית הרגילה המין המקומי היחיד בצפון אמריקה שהפך לגידול שדה מרכזי. DNA עתיק מראה שבני אדם בייתו אותה במזרח צפון אמריקה לפני 3,800 עד 5,000 שנה.

ארכאולוגים ממיינים אכנים עתיקים לפי גודל: אלה שאורכם 7 מילימטרים ומעלה נחשבים כמי שמקורם בצמחים מבויתים. אחרי הביות הזרעים גדלו לאיטם. כבר לפני כ-1,000 שנה, בעמקי הנהרות שבפנים מזרח צפון אמריקה, הם הגיעו לגודל הרב ביותר שנראה לפני בואם של האירופים.

מגלי ארצות ספרדים לקחו חמניות לאירופה, וכבר ב-1580 הן היו פרח גן נפוץ בספרד. הגידול בקנה מידה גדול החל ברוסיה. כיום גרעיני חמנית הם המקור הרביעי בגודלו בעולם לשמן בישול צמחי.

מקורות

Report a Problem

for זרע חמנית