עמודי הבריאה הם שלושה עמודים מתנשאים של גז קר ואבק בערפילית הנשר, ענן שבו נוצרים כוכבים חדשים, במרחק של כ-6,500 שנות אור מכדור הארץ. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה אחת, כ-9.46 טריליון קילומטרים. הגודל המצוין לעמודים הוא אורכו של הגבוה שבהם, כ-4 שנות אור, כלומר 38 טריליון קילומטרים, מלמעלה למטה.

גודל

העמוד הגבוה ביותר הוא זה שמשמאל בתצלומים המפורסמים של טלסקופ החלל האבל. אסטרונומים במצפה האירופי הדרומי (ESO) מעריכים שאורכו כ-4 שנות אור, כשהם מחשיבים אותו כעצם אחד מלמעלה למטה. זה בערך פי שניים מגובהו של העמוד שמימין. נאס"א, בתיאור תמונה רחבה יותר של האבל, הכוללת את הבסיס העמום של העמודים, מציינת כ-5 שנות אור.

האורכים האלה הם הערכות. העמודים עולים מתוך ענן גדול יותר של גז ואבק, ובסיסיהם עמומים וקשה לעקוב אחריהם. אורכם תלוי גם במרחקם, שנאס"א וסוכנות החלל האירופית מציינות 6,500 שנות אור, ו-ESO מציין כ-7,000.

גם הכיוון שאליו פונים העמודים אינו אחיד. תצפיות בטלסקופ הגדול מאוד של ESO בצ'ילה הראו שקצהו של העמוד השמאלי פונה אל כדור הארץ. הן הראו גם שהעמוד הזה נמצא מאחורי צביר הכוכבים הבהירים שמאיר אותו, בניגוד לשאר העמודים.

השוואות גודל

העמוד הגבוה ביותר ארוך כ-1.2 פארסקים. פארסק הוא יחידת מרחק השווה לכ-3.26 שנות אור.
אורכו כמעט כמו המרחק מהשמש לפרוקסימה קנטאורי, כ-4.2 שנות אור.
אילו העמוד הגבוה ביותר הוקטן לגובה של הר אוורסט, 8,849 מטרים, מסלולו של נפטון היה מעגל ברוחב של כ-2.1 מטרים. מסלולו של כדור הארץ היה ברוחב של כ-7 סנטימטרים, והשמש הייתה נקודה זעירה ברוחב של שליש מילימטר.
כמות החומר בעמודים יחד גדולה בערך פי 200 מכמות החומר בשמש.

כיצד נוצרו העמודים

עמודים כאלה נוצרים בענני הענק של גז ואבק שבהם נולדים כוכבים. כוכבים שנוצרו זה עתה וחמים מאוד פולטים אור על-סגול עז ורוחות מהירות של חלקיקים, המפזרות את הגז הדליל יותר שסביבם. בערפילית הנשר הכוכבים האלה שייכים לצביר בשם NGC 6611, הנמצא מעל העמודים.

כיסי גז ואבק צפופים יותר מחזיקים מעמד זמן רב יותר מול השחיקה הזאת. כל כיס מטיל צל על החומר שמאחוריו, ונותר עמוד ארוך ואפל המצביע הרחק מהכוכבים הבהירים. כוכבים חדשים נוצרים בתוך העמודים עצמם. תצלומים של טלסקופ החלל ג'יימס ווב מראים כוכבים צעירים שמוערך שגילם כמה מאות אלפי שנים בלבד.

עמודי הרס

אותו אור כוכבים שמעצב את העמודים גם הורס אותם. בתצלומי האבל אובך כחלחל מקיף את קצוות העמודים. זהו גז שחומם בידי הכוכבים הקרובים ומתנדף אל החלל.

מדידות ESO מראות שהעמודים מאבדים כ-70 מסות שמש בכל מיליון שנים. בקצב הזה, החומר שהם מכילים כעת היה מספיק רק לכשלושה מיליון שנים נוספות. טלסקופ החלל האבל צילם את העמודים לראשונה ב-1995 ושוב ב-2014, וטלסקופ ג'יימס ווב צילם אותם ב-2022.

מקורות

Report a Problem

for עמודי הבריאה