1 סנטימטר!
גלי מיקרו הם גלי רדיו בקצה התדרים הגבוהים של ספקטרום הרדיו, עם אורכי גל שבין כ-1 מילימטר לבין מטר אחד. האתר מציג גל מיקרו באורך גל של סנטימטר אחד. אורך הגל הזה גדול פי 10 מאורך הגל הקצר ביותר של גלי מיקרו, ומאית מאורך הגל הארוך ביותר, ולכן הוא קרוב לקצה הקצר של הטווח.
גלי מיקרו, כמו אור, הם גלים אלקטרומגנטיים: גלים של אנרגיה חשמלית ואנרגיה מגנטית הנעים יחד במרחב. אורך הגל הוא המרחק מפסגה אחת של הגל לפסגה הבאה. תדר הגל הוא מספר הפסגות העוברות בנקודה מסוימת בכל שנייה, והוא נמדד בהרץ. ככל שאורך הגל קצר יותר, התדר גבוה יותר.
לגל מיקרו באורך סנטימטר אחד יש תדר של כ-30 גיגהרץ, כלומר בכל שנייה עוברות בנקודה כ-30 מיליארד פסגות. מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית של ארצות הברית (OSHA), הסוכנות האמריקאית לבטיחות במקומות עבודה, מגדיר גלי מיקרו כתדרים מ-300 מגהרץ (300 מיליון פסגות בשנייה) עד 300 גיגהרץ. התדרים האלה מתאימים לאורכי גל שבין מטר אחד למילימטר אחד.
איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי (ITU), המתאם את השימוש בגלי רדיו בכל העולם, קורא לטווחי הרדיו בשמות לפי אורך הגלים שלהם. הוא מכנה את התדרים 3–30 גיגהרץ "גלים סנטימטריים" ואת התדרים 30–300 גיגהרץ "גלים מילימטריים". ב-29.98 גיגהרץ גל באורך סנטימטר אחד נמצא בקצה העליון ביותר של הטווח הסנטימטרי.
תנור מיקרוגל מייצר את הגלים שלו בעזרת שפופרת אלקטרונים הנקראת מגנטרון. הגלים מוחזרים מדפנות המתכת של התנור ועוברים דרך זכוכית, נייר ופלסטיק, אבל המזון בולע אותם. הם גורמים למולקולות המים שבמזון לרטוט, והתנועה הזאת יוצרת את החום שמבשל את המזון.
גלי מיקרו נושאים גם אותות טלפון וטלוויזיה, ומכ"ם משתמש בהם כדי לזהות מכוניות הנוסעות במהירות מופרזת. מכ"ם מזג אוויר מסוג דופלר משתמש בהם כדי לעקוב אחר סופות, ורוב לווייני התקשורת משתמשים בהם כדי לשלוח אותות אל הקרקע. בתקשורת חלל, תדרים של 27.5–30 גיגהרץ, עם גלים שאורכם 1.0–1.1 סנטימטרים, מוכרים בשם "טווח 30 הגיגהרץ".
בשנת 1965 מדדו ארנו פנזיאס ורוברט ווילסון ממעבדות בל רעש רדיו באמצעות אנטנת קרן בגודל של 6 מטרים בהולמדל שבניו ג'רזי. באורך גל של 7.35 סנטימטרים, בערך פי שבעה מאורך הגל שמוצג באתר, הם קלטו יותר רעש ממה שהצליחו להסביר. הרעש הגיע במידה שווה מכל כיוון בשמים.
מאמר מלווה של פיזיקאים באוניברסיטת פרינסטון הציע הסבר. הרעש היה קרינת הרקע הקוסמית של גלי מיקרו: אור ששוחרר כשהיקום היה בן כ-380,000 שנים. האור הזה ממלא את היקום כולו. פנזיאס וווילסון חלקו בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1978 "על גילוי קרינת הרקע הקוסמית של גלי מיקרו".