192 מטרים!
קשת השער היא קשת מפלדת אל-חלד על גדות נהר מיסיסיפי בסנט לואיס שבמדינת מיזורי. הקשת גבוהה 192 מטרים ורחבה כגובהה: שתי רגליה עומדות במרחק של 192 מטרים זו מזו בגובה הקרקע. האדריכל הפיני-אמריקאי אירו סארינן תכנן אותה, והיא הושלמה ב-1965.
שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, המופקד על הקשת, מציין שגובהה 192 מטרים. המרחק מרגל אחת לשנייה בגובה הקרקע הוא גם כן 192 מטרים, ולכן הקשת רחבה בדיוק כגובהה. שירות הפארקים מחשב 10 רגל לכל קומה בבניין, וכך גובה הקשת שווה ל-63 קומות.
בחתך רוחב כל רגל היא משולש חלול, וקירותיה עשויים משתי שכבות פלדה. השכבה החיצונית היא פלדת אל-חלד מלוטשת, והפנימית היא פלדת פחמן. החתכים המשולשים גדולים ביותר בבסיס וקטנים יותר ככל שמתקרבים לפסגה. יסודות הבטון מגיעים לעומק של 18 מטרים באדמה, ומחצית מעומק זה בסלע יסוד מוצק.
העקומה של הקשת מבוססת על עקומת שרשרת, הצורה שמקבלים שרשרת או חבל כשהם תלויים בין שתי נקודות. סארינן השתמש בעקומת שרשרת ממושקלת. היא עוקבת אחר שרשרת דמיונית שחוליותיה כבדות בקצוות יותר מאשר באמצע, ולכן הקשת מעוגלת יותר מעקומת שרשרת רגילה. שירות הפארקים מתאר את עקומת השרשרת הממושקלת כסוג החזק ביותר של קשת, מכיוון שדחיפת משקלה של הקשת יורדת דרך הרגליים אל היסודות.
אין בקשת שלד פנימי. עור הפלדה שלה נושא את משקלה שלה. עד גובה של 91 מטרים החלל בין שתי שכבות הפלדה מלא בבטון. מעל גובה זה הקשת חלולה, ומחוזקת בפלדה. הימצאות רוב המשקל בחלק התחתון מפחיתה את הנדנוד. מהנדסי המבנה דיווחו שרוח במהירות 240 קילומטרים בשעה תזיז את הקצה העליון רק ב-46 סנטימטרים.
התכנון של סארינן נבחר מבין 172 הצעות בתחרות אדריכלות. הקשת מסמלת את חזונו של תומאס ג'פרסון על אומה הנפרשת לרוחב היבשת, ואת תפקידה של סנט לואיס כשער למערב האמריקאי במאה ה-19. הבנייה החלה ב-12 בפברואר 1963, והקשת הושלמה ב-28 באוקטובר 1965.
שתי הרגליים עלו בו בזמן, ללא פיגומים. מעל גובה 22 מטרים מנופים, שטיפסו על הרגליים המעוגלות, הרימו כל קטע חדש בגובה 3.7 מטרים ובמשקל של כ-45 טונות. בגובה 162 מטרים הוצב בין הרגליים מסבך פלדה באורך 78 מטרים, כדי לחזק אותן זו מול זו בזמן שהוספו הקטעים האחרונים. כיום המבקרים עולים אל חדר תצפית בפסגה בקרוניות המורכבות משמונה תאים קטנים, שבכל אחד מהם יושבים חמישה אנשים.