6.7 פמטומטרים!
גרעין כלור הוא מרכזו של אטום כלור. הוא כולל 17 פרוטונים, ובשני הסוגים שמרכיבים את הכלור הטבעי, או 18 או 20 נייטרונים. גרעינו של הסוג הנפוץ יותר, כלור-35, רחב כ-6.7 פמטומטרים, כשהרוחב מחושב כפעמיים רדיוס המטען שלו. פמטומטר הוא מיליונית של מיליארדית המטר (10−15 מטרים).
לגרעין אין קצה חד, ולכן גודלו נקבע לפי רדיוס מטען, הרדיוס הממוצע של המטען החשמלי שלו. לגבי כלור-35, טבלה של רדיוסים גרעיניים שמנהלת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) נותנת 3.365 פמטומטרים. מדידה מדויקת יותר שעליה דווח ב-2026, באמצעות אטומים שבהם חלקיק כבד יותר בשם מיואון תופס את מקומו של אלקטרון, מצאה 3.333 פמטומטרים. לפי שני הערכים, רוחב הגרעין הוא כ-6.7 פמטומטרים.
אטומים של אותו יסוד עם מספרים שונים של נייטרונים נקראים איזוטופים. בכלור-37 יש שני נייטרונים יותר מאשר בכלור-35, אך גרעינו רחב יותר בפחות מ-1%. כשלושה רבעים מהכלור על פני כדור הארץ הם כלור-35.
כמו רוב הגרעינים שיש בהם יותר מ-15 פרוטונים, בגרעין הכלור יש יותר נייטרונים מפרוטונים. הפרוטונים דוחים זה את זה בשל המטען החשמלי שלהם, והנייטרונים העודפים עוזרים לכוח הגרעיני החזק להחזיק את הגרעין יחד.
גרעיני כלור-37 שימשו לגילוי חלקיקי נייטרינו מהשמש, שעוברים כמעט דרך כל חומר. לעיתים רחוקות מאוד, נייטרינו שפוגע בגרעין כלור-37 הופך את אחד הנייטרונים של הגרעין לפרוטון. הגרעין הופך לארגון-37, שהוא רדיואקטיבי וזמן מחצית החיים שלו הוא 35 ימים, הזמן שבו מחצית מכמות נתונה דועכת.
בשנות ה-60 הציב ריימונד דייוויס ג'וניור מיכל ובו 615 טונות של טטרכלורואתילן, נוזל ניקוי נפוץ, במכרה זהב בדקוטה הדרומית שבארצות הברית. המיכל הכיל כ-2 × 1030 אטומי כלור-37, כלומר 2 ואחריו 30 אפסים. עד 1994 הפיק דייוויס כ-2,000 אטומי ארגון, פחות מהצפוי. דייוויס זכה בחלק מפרס נובל בפיזיקה לשנת 2002 על עבודה זו.